דחיית ערעורו של האנס בני סלע נגד הרשעתו בעבירת הטרדת עד בגין מכתב התנצלות שכתב לאחת המתלוננות נגדו 

רע"פ 9689/05, בני סלע נ' מדינת ישראל

כבוד השופט א' א' לוי, כבוד השופטת א' חיות, כבוד השופט ח' מלצר

עו"ד א' כהן למערער; עו"ד י' חמודות למשיבה

20.05.2009

העובדות:
1. המערער הודה בשנת 2000 בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בו יוחסו לו שלושה-עשר אישומים בעבירות שונות, הכוללות: מעשי אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים, חלקן כלפי ילדות ונערות. המערער הורשע במכלול העבירות שיוחסו לו, על סמך הודאתו, נגזרו עליו 35 שנות מאסר בפועל, והופעלו שני מאסרים על תנאי, בחופף.
2. באמצע שנת 2003 כתב המערער מהכלא מכתב למתלוננת. המכתב רווי בביטויי התנצלות והכאה על חטא, אך כולל גם התייחסות מפורטת לעבירות שאותן ביצע המערער במתלוננת. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הטרדת עד.

החלטה:
1. סעיף 249 לחוק, שכותרתו "הטרדת עד", קובע כדלקמן: "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו - מאסר שלוש שנים".
2. הדיבור "הטרדה" הוא רחב ויכול להכיל מגוון דרכי התנהגות ומעשים, אף לא בהכרח חמורים. השאלה במקרה דנן היא האם מכתב הכולל דברי התנצלות לקורבן עבירת אונס יכול אף הוא להיחשב ל"הטרדה". אין מניעה עקרונית לכך שהתשובה לשאלה זו תהיה בחיוב. כל מגע, ישיר או עקיף, של מבצע עבירת מין עם קורבן עבירת המין עלול לגרום לקורבן טראומה מחודשת וקשה. מכתבו של המערער כאן, חרף ביטויי ההתנצלות הרבים שבו, רצוף דברי הטרדה קשים ומפורטים.
3. בשחזור הטרור הנפשי שהפעיל המערער על המתלוננת יש כדי ליצור חשש כבד לכך שאם קורבנו חיה עדיין את האירוע, וודאי אם היא סובלת מהפרעה פוסט-טראומתית בעקבותיו - תיגרם לה רה-טראומטיזציה, ואם הצליחה להדחיק עד כה את רגשותיה - כי אלו יתפרצו עתה באחת, או מחדש. הנחת המכתב בבית המתלוננת, מהווה הטרדה לשמה. תיבולו של המכתב בהתנצלויות לרוב איננו משנה עובדה זו.
4. אחד מרכיבי היסוד העובדתי בעבירה של הטרדת עד הוא כי ההטרדה היא בנוגע להודעה, או בנוגע לעדות. המערער עצמו הבהיר באגרתו כי מכתבו "נוגע לעדות". האיסור הפלילי על "הטרדת עד" נועד, בין היתר, להגן על מוסרי העדויות נגד נאשם - ובפרט, על קורבנותיו - מפני הטרדתם לא רק לפני מסירת עדותם, אלא אף לאחריה. המערער היה ער היטב לנזק העצום שגרם בביצוע עבירות המין שבהן הורשע, ולצלקות שהותיר בנפש קורבנותיו, ביניהן המתלוננת. ברור היה למערער כי מכתבו יעלה במתלוננת את זכרו הנורא של האירוע.
5. בין אם התכוון המערער להביע חרטה, בין אם ביקש לזכות בחסדי בית המשפט, ובין אם ביקש לשוב ולהתעמר במתלוננת, הרי שהשאלה היחידה שהיא בעלת נפקות במקרה דנן היא שאלת מודעותו של המערער לקיום רכיבי היסוד העובדתי בעבירת ההטרדה, וזו ללא ספק התקיימה במערער.